תוכן

י) והנה החותם הזה ניתן ביסוד שבה, מן אימא עצמה, מנה"י שבה, כמו שיתבאר. ולכן נקרא חותם לכמה טעמים: הא' הוא, אותיות תחום, לרמוז: כי הוא תחום הקץ, וסיום המלכות. ועד שם יכולים החיצונים להתאחז, ומן התחום ההוא ולפנים, אינם יכולים לכנס. והב' הוא, כי הוא אותיות חמו"ת, ר"ל: כי אימא עילאה, היא אימא דז"א בעלה של רחל, ונמצא, כי היא חמותה. ובא לרמוז, כי חותם זה נעשה בה, מן נה"י דאימא, הנקראת חמות שלה. והג' הוא, לסיבה הנ"ל, כי זהו כעין החותם הנחתם באיזה מקום, לשמרו שלא יגעו בו זרים. והד' הוא, כי הוא אותיות חומת, כי הוא כעין חומת העיר, העשויה לשמירה, כדי שלא יכנסו בתוכו זרים. והה' הוא, כי כמו שהחותם אינו העיקר, רק הטבעת, שבו חותמין על השעוה. אבל החותם הנחתם והנרשם בשעוה, אינו דבר ממש, רק דמות ותמונת הטבעת, כך היסוד והמלכות של הנקבה, אינם כמו שאר הספירה שבה לטעם הנ"ל, כי הנה שאר ספירותיה, יש להם על מה שיסמכו בנה"י דז"א, חוץ מן היסוד והמלכות אשר בה, אשר אינם רק הארה בעלמא, וחותם הנחתם בהם, מן ספירות הא', כנודע, כי היסוד נקרא כ"ל, לפי שבו מתקבצים כללות כל האורות העליונות, ואינם הארות בפני עצמם, כי הנה ה"ג לבדם הם, ומתפשטים בחסד עד הוד שבה, וכללות חותם הנחתם מן הארתם, הוא הניתן ביסוד. וכעד"ז במלכות, כי היא מן הארת חותם היסוד, נחתם חותם ב' גרוע מן הא', וניתן במלכות שבה, כי לכך נקרא כל"ה: כ"ל, ה'. כי בה מתקבצים כללות הארות עליונות שביסוד שבה.